aguda.m@ram-on.co.il
שלח דוא"ל
שלח דוא"ל
המושב נוסד ב-1961, ע"י גרעיני נח"ל של בני מושבים ותיקים ובוגרי בתי-ספר חקלאים. להקמת ישוב הקבע קדמה תקופת התארגנות בת שלוש שנים בישוב נורית שעל הגלבוע. עד 1963 חיו המייסדים כקומונה במודל קיבוץ, כשהוקמו 20 המשפחות הראשונות והושלמו התשתיות - חולקו המשקים לחברים והישוב התנהל כמושב עובדים.
במשך השנים הראשונות הצטרפו למושב משפחות שהגיעו מקבוצים, ממושבים, ומערים שונות.
מאז הקמתו היה המושב תופעה ייחודית. חבריו גילו תמיד נכונות ויכולת לבצע בהצלחה פעולות משותפות ופתיחות לדפוסים ארגוניים חדשניים. הבסיס להצלחה נמצא, ככל הנראה, באימוץ מתכונת של מינהל תקין, הרואה במנגנון הציבורי כלי לשירות הפרט, בניגוד לתפיסה שהיתה שכיחה בקואופרטיבים, המעמידה את "צרכי-הציבור" בעדיפות עליונה. ע"י ניהול נכון מתקיימים ברם-און מפעלים משותפים בהצלחה כלכלית, אשר מקרינה אווירה חיובית גם על הפעילות הקהילתית המשותפת:
עיבוד משותף של שטחי גדולי-שדה ומטעים אשר החבר הבודד אינו מעוניין לעבד בעצמו. זה נעשה במודל ייחודי, המבטא את חלקו של החבר בשותפות לפי היקף אמצעי הייצור שמסר לשותפות.
מיקום מפעלים חקלאים (בעיקר חממות לגידול פרחים וחוות לגידול עופות) במרכזים מחוץ לשטחי המגורים, לשימוש החקלאי הבודד.
גמישות וניידות מרבית בחלקות הקרקע, לניצול מיטבי של מאגרי הקרקע.
הפעלת מפעל תעשייתי – "פולירם" – לייצור תרכובים תרמופלסטיים, המשמשים חומרי גלם לתעשיית מוצרים פלסטיים. המפעל מגוון את אמצעי הקיום, מאפשר השתלבות בני המקום בתעסוקה שאינה חקלאית, ומשמש אפיק השקעה כלכלית לחברים. המפעל הוקם ע"י האגודה החקלאית ופעל כחברה בבעלותה מאז 1987. בשנת 2003 הפך המפעל לחברה ציבורית שמניותיה נסחרות בהצלחה רבה בבורסה של תל-אביב, והוא צומח באופן מתמיד. האגודה וחבריה מחזיקים ברוב המניות.
בעזרת המבנה הארגוני-כלכלי הזה השכילה הקהילה, בראשית דרכה, לשמש זרוע תומכת למשפחת החקלאי הבודד וסייעה לבנייתם של משקים מתקדמים, תוך שוויון הזדמנויות. כך היה המושב מן הראשונים בישראל להקמת ענפים כמו פרחים ואבוקדו לייצוא, עופות-הודים לפיטום ולרבייה, כרמי-יין, כבשים ודבורי-דבש. רם-און גם היה מן הראשונים והמובילים בגידול כותנה במיכון מודרני, כבר בראשית שנות הששים במאה הקודמת. כיום המושב מוביל בפיתוח ענף מטעי השקדים באזור.
החוסן החברתי, הניהול המתקדם, והמינון הנכון של מפעלים משותפים הוו את הבסיס האיתן להתמודדות עם השינויים הדרמטיים בחקלאות, אשר באו לידי ביטוי בקריסת המערכת הארגונית האזורית והארצית, אשר הייתה הבסיס התומך לכל מפעל ההתיישבות החקלאית בישראל. הפתיחות המחשבתית, שהפכה למסורת ברם-און, אפשרה יישום השינויים המתחייבים בחברה החקלאית תוך מזעור הנזקים ומבלי להרוס את הבסיס לחיי הקהילה.
האגודה החקלאית שינתה את תפקידיה, חדלה להוות ארגון-אשראי, בהסכמה כללית ובהדרגה וללא משברי-אמון. היא ממשיכה להתקיים בדגם שונה, שהותאם למציאות, ובמרכז פעילותה – ניהול הענפים המשותפים.
חובות-העבר של החברים ושל האגודה החקלאית הוסדרו במשותף כלפי הנושים, תוך יישום הסדרים פנימיים, שהתבססו על אמון-הדדי ומשמעת פנימית.
המערכת היצרנית המשותפת, חקלאית ותעשיתית, חוזקה והותאמה לתנאים המשתנים.
חברים פיתחו פעילויות לא חקלאיות פרטיות מגוונות, בתחומי הייצור, המסחר, האירוח, הריפוי, והייעוץ.
הקהילה החליטה להתרחב ולקלוט ביישוב משפחות צעירות כתושבים שאינם חקלאים. הוקמה אגודה נפרדת לניהול השרותים המוניציפליים ונוסד תקנון ליישוב קהילתי המכבד את צרכיהם של כל תושביו על בסיס שוויוני.